העלאת תעריפי הכבישים, המדרכות, הביוב והתיעול ע"י עיריית ב"ש בוצעה שלא כדין

ההליך

1.         מדובר בתביעתם של ארגון הקבלנים ושל חברי הנהלת הארגון, המנהלים והבעלים של חברות קבלניות העוסקות בבניה, לקבוע כי תעריפי הכבישים והמדרכות, הביוב והתיעול, שאושרו על ידי מועצת הנתבעת ופורסמו במסגרת חוקי עזר לעיר באר שבע בשנת 2000 הינם בלתי חוקיים, בלתי סבירים ובטלים, וכן שהנתבעת אינה רשאית לגבות מהתובעים אגרות והיטלים על פי התעריפים האמורים, ואינה רשאית להעלות את תעריפי הביוב מעבר לאלו שהיו נהוגים ביום 30.9.00.

העובדות המוסכמות

2.         בשנים 2000-2002 פורסמו על ידי הנתבעת 1 ארבעה חוקי עזר חדשים: חוק העזר לבאר שבע (תיעול) (להלן - חוק העזר לסלילה), התשס"א - 2000 (פורסם ביום 24.10.00) ( להלן - חוק העזר לתיעול); חוק עזר לבאר שבע (סלילת רחובות), התשס"א - 2000 (פורסם ביום 21.11.00); חוק העזר לבאר שבע (סלילת רחובות) (תיקון), התשס"ב - 2002; חוק העזר (ביוב), התשס"ב - 2002. (להלן - חוק העזר לביוב).

חוק העזר לתיעול הותקן לראשונה וכלל היטל חדש, חוק העזר לסלילה החליף חוק עזר שקדם לו ובו שונתה שיטת החיוב מאגרת דמי השתתפות להיטל סלילת רחובות וחוק העזר לביוב כלל עדכון והעלאה של תעריפים המוטלים מכוחו.

על פי שיטת דמי ההשתתפות בעבר, גבתה הנתבעת 1 תשלומים מבעלי הנכסים הגובלים לאחר שבוצעו התשתיות ולאחר שעלותן שולמה. לעומת זאת, לפי שיטת ההיטל שבאה לידי ביטוי בחוקי העזר שפורסמו החל בשנת 2000, רשאיות הנתבעות לגבות את ההשתתפות במימון הכבישים, המדרכות והתיעול, על בסיס תעריפים קבועים, לפי תעריף משתנה למ"ר קרקע ולמ"ר בניה, כאמור בתוספת לחוקי העזר. לפי שיטת ההיטל, התשלום אינו נדרש דווקא מבעלי הנכסים הגובלים ואינו מבוסס רק על הוצאות שכבר הוצאו, אלא גם על הוצאות המתוכננות לעתיד.

בעקבות פרסומם של חוקי העזר הנ"ל, פנו התובעים ביום 20.12.00 לראש העיריה, יעקב טרנר, והעלו בפניו את ההשגות כנגד אישורם של חוקי העזר האמורים. בעקבות זאת התנהל בין הצדדים משא ומתן בניסיון לישב את המחלוקות שנתגלעו ביניהם והחלת ההיטלים החדשים נדחתה למשך זמן לפי בקשתם של התובעים. לאחר שהמשא ומתן לא צלח, החלו הנתבעות לפעול לפי חוקי העזר החדשים החל ביום 1.1.02.

3.          הראיות

מטעם התובעים העידו המומחים מטעם התביעה, אליהו חסון ויצחק זרניצקי, בהמשך לחוות הדעת שהגישו ביום 14.7.03 ולחוות הדעת המשלימה שהגישו ביום 2.8.04. כמו כן העיד מוטי קלרמן, מנהל מחוז דרום במשרד הבינוי והשיכון, שסיפק נתונים על כספים שהושקעו על ידי משרד הבינוי והשיכון בבאר שבע ובסביבתה. בנוסף העיד אליעזר שחם, התובע 7, ועמית אלון, שהוסיף לחוות הדעת מטעם התובעים.

כמו כן, הוגשה תעודת עובד ציבור של יעקב זוכמן ממשרד התחבורה.

מטעם הנתבעות העידו אלי רון, מהנדס העיר באר שבע בין השנים 1977-1990, צבי טל יוסף, מהנדס העיר בין השנים 1993-2005, ליאונל הייבלום, ממונה על מחלקות המים והביוב בעירייה, דימיטרי פיגלנסקי, ממלא מקום מהנדס העיר, אהוד חסון, שכתב את נוהל "יוזמה" בסיוע מקצועי הנדסי והגיש חוות דעת ביום 27.5.04 וחוות דעת משלימה ביום 1.11.04, ואלי כהן, שערך עבור העיירה את חישוב התעריפים והגיש חוות דעת כלכלית ביום 11.1.04 וחוות דעת משלימה ביום 1.11.04.

אלי רון העיד על האירועים שאירעו בתקופת עבודתו בתפקיד, ובין היתר על כך שבזמנו הושגה פשרה בין העירייה לבין משרד השיכון ששיעור התשלומים של משרד השיכון עומד על 50% ובעקבות זאת העירייה גבתה 50% מסך ההיטלים ועל יסוד זה ערכה הסכמים עם גופים מפתחים אחרים (עמ' 2 לתצהירו, סעיף ג' וכן סעיף ה'). בנוסף העיד כי הסכמה זו שהתקיימה עד למועד פרישתו, לא הייתה מופרזת ותאמה את היחס בין ההשקעות (ח"נ אלי רון: עמ' 31 למטה). כמו כן, העיד צבי טל יוסף, מהנדס העירייה משנת 1993, כי הוא המציא למומחה אלי כהן מטעם העירייה את תכניות התשתיות העירוניות השונות כולל פירוט האומדנים של המערכות השונות ואת המערכות הסטטוטוריות, תכניות המתאר ותכניות מפורטות של העיר וכן את כל הנתונים הנוגעים להיקף ההשתתפות הממשלתית של הגורמים המצוינים בנוהל יוזמה (ח"נ צבי טל יוסף: עמ' 38-39). בעמוד 43 לחקירתו הנגדית כשנשאל על השתתפות של משרד התחבורה, השיב כי בתחשיב של אלי כהן נלקחו בחשבון השקעות העירייה בלבד.

לפי דבריו של אלי כהן, שערך את התחשיבים מטעם העירייה, העירייה לא כללה מלכתחילה במונה של תעריף ההיטלים את עלויות התשתיות שמומנו על ידי גורמים חיצוניים לעירייה. בעניין זה יש להפנות לעמ' 90 לחקירתו הנגדית, שם אמר כי הכניס לתחשיב "רק מה שהעירייה השקיעה מכספה. יש שיטה אחרת שלוקחת את כל העלויות של הדברים שבוצעו גם על ידי העירייה ואחרי זה מחסירים, אני לא הלכתי לשיטה הזאת, אלא התייחסתי במישרין למה שממומן על ידי העירייה כפי שנמסר לי". כמו כן השיב אלי כהן בהמשך חקירתו הנגדית (עמ' 90) לשאלה -באיזה מקום בתחשיב באות לידי ביטוי הפחתות של מימון משרדי הממשלה פרט לרחובות ביאליק וטשרניחובסקי, כי הביא זאת בחשבון על ידי כך שמראש השמיט את אותם כבישים שלא נסללו על ידי העירייה והוריד אותם מהמונה (מהעלויות שנלקחו בחשבון לצורך התחשיב).

כמו כן יש להפנות לחוות דעתו של אלי כהן מחודש אוקטובר 2003, סעיף 3.1.2 בעמ' 6, סעיף 3.6 בעמ' 12 וסעיף 4.8 בעמ' 15, שם מצוין כי השתתפות הממשלה הובאה בחשבון בהתאם למידע שנמסר לעורך התחשיב על ידי העירייה, וכי אם יש לצד שכנגד הוכחות על השמטות של השתתפויות ממשלה שיגישן, ומכל מקום, אם קיימת השמטה מסוג זה, הרי שמדובר בהיקף עלויות שולי.

טענות התובעים

4.         לטענת התובעים:

א.         המשמעות המעשית של חוקי העזר גדולה ביותר, שכן הם מגדילים את "סל הפיתוח", אותו נדרשים לשלם הקבלנים הבונים בתחומי הנתבעות, בכ-500%, דבר שמכביד על ציבור הקבלנים בכלל ובפרט בתקופה הנוכחית של שפל בענף הבניה ובמציאות בה מתקשים הקבלנים למכור את הדירות ולכסות את הוצאותיהם.

התעריפים החדשים הם מהגבוהים בארץ והם נגבים מהקבלנים, על אף שעבודות התשתית ברחבי העיר מבוצעות בעיקרן על ידי גופים חיצוניים, כדוגמת משרד הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") וחברת "מבני תעשיה", המעמיסים את עלות העבודות על הזוכים במכרזי המינהל ובנוסף משתתף משרד התחבורה בעלות העבודות, דבר שיש בו כדי להפחית באופן משמעותי את התעריפים בתחומי הנתבעות. בעניין היקף המימון החיצוני נטען, כי אלי רון, מהנדס העיר באר שבע בעבר, אישר כי 90% עד 95% מהפיתוח בקרקעות ששווקו על ידי המינהל בוצעו על ידי גורמים חיצוניים לעירייה, על ידי חברת ערים או על ידי משרד הבינוי והשיכון. חיוב הקבלנים לשלם לנתבעות אגרות והיטלים, גם במקרים בהם מבוצע הפיתוח על ידי חברה מפתחת מטעם משרד הבינוי והשיכון, נוגד את המצב החוקי ואת הפסיקה. לפיכך נטען, כי חוקי העזר החדשים לא נועדו לאפשר לנתבעת 1 לכסות את הוצאותיה, שהן שוליות וזניחות, אלא להעשיר את קופתה שלא כדין. התובעים הסתמכו בעניין האמור על פסקי הדין בעניין ע"א 2939/93, ע"א 6421/93 המועצה המקומית ראש העין נ' בן יקר גת, חברה להנדסה ובניין בע"מ ואח', תק-על 96(3) 231 ובעניין ע"א 3888/99 התאחדות הקבלנים הארצית ואח' נ' מועצה מקומית מודיעין, פ"ד נו(1) 835, בעמ' 840, בטענה שנפסק בהם, כי רשות מקומית רשאית לגבות תשלום רק במקרה של הוצאה כספית על ידי הרשות המקומית, ולא במקום בו לא ביצעה הרשות את העבודות שבגינן היא דורשת תשלום.

ב.   באשר לתחשיבים שערכו הנתבעות כבסיס להתקנת חוקי העזר האמורים, טענו התובעים, כי אלי כהן ערך את החישוב לפי שיטת "כל היישוב", דהיינו באופן תיאורטי, כאשר הוא חישב את עלות ההקמה של מערכות התשתית בבאר שבע כאילו הוקמו בשנת 2000, מועד עריכת התחשיב, לפי סטנדרטים של אותה שנה, בהתעלם מהעבודות שכבר בוצעו ובלי שהופחתה מהעלות ההשתתפות החיצונית של משרדי הממשלה ושל הגופים המפתחים. זאת, במקום לערוך את התחשיב לפי שיטת "שארית היישוב" המתיחסת לעבודות שטרם בוצעו על בסיס נתונים ומסמכים קיימים.

כמו כן נטען, כי התחשיב של אלי כהן שהועבר לתובעים לא צורף לאף אחת משלוש חוות הדעת שהגיש לבית המשפט, ואף לא צורף אליהן כל תחשיב אחר, אלא רק חלקים מתחשיב מאוחר יותר שנערך בשנת 2002, לאחר הגשת התביעה.